<h1>סדר החליצה לרשב"ץ</h1>
<h2>דף לט:</h2>
מצוה בגדול ליבם, לא רצה הולכין אצל הקטן ממנו. אומר ר"י דבחיזור האחין הגדול קודם וכן משמע בפרק ב' דיבמות [כ"ד ע"א] שאמר הולכין אצל קטן משמע קטן ממנו וגדול בשאר האחין מדלא קאמר מהלכין אל כל האחין עכ"ל סמ"ג. פסק ר"ת דסומא באחד מעיניו כשר לחליצה דלא ממעטינן סומא מלעיני לפי דהדר ביה ר' יהודה כדאיתא התם [ק"א ע"ב] וכיון שיכול לראות בעינו אחת רוקה דנפיק מפי היבמה שפיר דמי עכ"ל רי"א.
סדר חליצה ביום ולא בלילה, יבררו להם שלשה דייני' בתחלה ויקבעו באי זה מקום שיהיה שלא במקום החליצה ובעינן שידעו להקרות היבם והיבמה, וא"ת לימא דבעינן שיודעין כל הלכות חליצה. יש לומר דכולי האי לא בעינן שהרי יכולין לשאל הספקות אבל האי והאי צריך שידעו להקרותם ג' הדיוטות פרש"י שאינם מסנהדרי עירן כעין דיינים, להקרות ליבם לא חפצתי לקחת' וליבמה מאן יבמי וכו' ככה יעשה וכו' עד כאן לשונו. ואותם ג' דיינים ילכו במקום החליצה ויבררו הם עוד שנים ויהיו בין הכל חמשה. וכן מנהג שלאחר שנתבררו ג' דיינים לרצון היבם והיבמה אותם ג' קוראים שנים אחרים לישב עמהם לפרסומי וכו' וכן מנהג שאומ' נלך ונסב במקום פלו' עכ"ל מר"ג סמ"ק. בתחלה יבררו ג' דיינים ויושיבו החלוץ והחלוצה לפניהם ויאמרו להם מה אתם מבקשים. ומשיבין אנו רוצים לחלוץ. ואחר כך יאמרו הג' דיינים אם כן עמדו, ויוסיפו עוד שני דיינים עכ"ל. אבל בדיעבד אם ישבו כשרה. סמ"ק. צריך שיהיו שם עשרה לפרסומי מלתא. פרש"י (החלוצה) [דחלוצה] היא ולא מנסבא כהן, א"נ דניתו ומקפצי עלה. ע"כ. ויזהר שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, ושלא יהיו גרים, וצריך שיהיו אביו או אמו מישראל שנאמר ונקרא שמו בישראל, ויאמרו זה לזה נלך למקום פלוני ונקבע מקום לחליצה של פלונית וילכו וישבו שם לשם חליצה שנאמר ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ויעקרו ממקומם הראשון וילכו למקום השני לחלוץ שם. ס"ה בספרא תניא ועלתה יבמתו השערה צריך שילכו (בגופה) [בגובה] של עיר לחלוץ וכדאמ' רב [ק"א ע"ב] תיסק לזירוזא דקני לחלוץ עד כאן לשונו. וצריך שיאמרו הדיינים בפה נלך למקום פלוני לשם חליצה. והדיינים ישבו והיבם והיבמה יעמודו. והשלשה דיינים ישבו על ספסל אחד והשנים שהוסיפו ישבו מנגדם בספסל אחר והיבם והיבמה עומדי' באמצע לפי' ראב"ה.
ישאלו הדיינים אם היבם הוא גדול משלש עשרה שנה ויום אחד והיבמה בת שתים עשרה שנה ויום אחד ושהביא[ו] שתי שערות על פי השכנים והקרובים ואפילו נשים כדאיתא פרק החולץ [ל"ט ע"ב] ואין האב נאמן. ואם יש ליבם בנים אין צריך בדיקה. בחזקה סגי כדאמר בכתובות [ע"ב ע"א] הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אלמ' על ידי חזקה (השכנות) [דשכנות] נשי' מחזקינן לה בודאי וסגי בכך. ואין האב נאמן כדאמ' בקדושין [ס"ג ע"ב] אינו נאמן לומר בני זה גדול למכות ולעונשין ואפילו התפלל לפני התיבה דשמא על פי האב היה שהאב נאמן לנדרים ולהקדשות אלא בודק בשנים ואם הוחזקו בשכנים שהם הגיעו לכלל שנים שלא על פי האב והאם, ואי נמי לא הוחזקו ואיכא רבוי שערות שאין בקטן כיוצא בהם מהני שפיר ולא צריך להביא ראיה על השנים רק שיהיו עדים גמורים כיון שלא הוחזקו בשנים ולא סמכינן אנשים בבדיקת שערות. צריך עדים שיעידו שזה היבם הוא אחי המת מאביו ואם היה בעולמו ואם זאת אשתו של אותו המת. וסגי בעדות אשה או קרוב צריך שיבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה שיהיה שם רבוי שערות שחורות שוכבות ובזקן לאיש, אורך השערות ברוחב אצבע שקורין אמה לכל הפחות, ונשים נאמנות כיון שהגיעה לכלל שנותיה ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו. ואם בדקו בדדים שהם שוכבים ומוטים כלומר שהם נכפלים על גבי החזה (או) [אז] היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון ותנן [נדה מ"ח ע"א] אי אפשר לבא העליון עד שיבא התחתון. ואם אין שם סימנים ממתינין עד עשרים לאיש ואם נולדו בו סימני סריס ממתינין לו עד רוב שנותיו, וכן האשה אם לא הביאה שתי שערות והיא בת עשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית דינה כזכר בן עשרים שנה. סמ"ק כת' באיש שערות עדות בכל מקום חוץ מן הזקן, באשה דדין שוכבין או מוטין, עד כאן לשונו. והבדיקה של יבמה די בנשים משום חזקה דרבא דאמר רבא חזקה הביא סימנים כר' יהודה דבריש פרק בא סימן [שם ע"ב] והלכה כמותו לגבי ר' שמעון ואע"ג דאמר ר' (שמעון) [חלבו אמר ר' הונא] שערות שאמר[ו] צריכות שיהיו בהן גומות [שם נ"ב ע"א] ואי' בקיאין בגומות ובבריתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה אני שתחלוץ מיירי בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא. ותוך הפרק פי' רש"י הוא שנת י"ב ולפני הפרק הוא שנת י"א ור"י הקשה על פירוש זה (ופר"ח) [ופר"ת] שבתוך הפרק הוא יום אחרון של י"ב שנה ויום ראשון לנקבה וי"ג ויום ראשון לזכר לר' יהודה דהלכה כמותו. לכן אם יש רבוי שערות ארוכות הרבה אין צריך לבדוק יותר. וגם על שנותיהם נמי יש לסמוך שהגיעו אם יש רבוי שערות בלא הוחזקה על פי השכנות או על פי עדות ודי בזה עדות אשה או קרוב דמלתא דעבידא לאיגלויי הוא.
צריך שישאלו הב"ד אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל מלבד יום שמת בו ויום החליצה. כתב רי"א שצריכין הדיינים העסוקים בסדר החליצה להזהר שלא תעלה לידם חליצה פסולה, שאם תעלה בידם חליצה פסולה צריכה לחלוץ לכל האחין חליצה כשרה, צריך שישאלו הדיינים ליבם אי ניחא לך יבם בך תלוי הדבר, ואי ניחא לך לחלוץ חלוץ ומלמדין אותו שיאמר בלעז איני חפץ ליבם, ואם חפץ לחלוץ צריך שהדיינים יאמרו ליבם שיבטל כל מודעא כדרך שמבטלין בגט כדי שלא תהיה חליצה פסולה ותצטרך לחזר על כל האחין ושאר רבותינו לא נהגו כן. כתב רי"א בפרק מצות חליצה וז"ל ואם מסר מודעא קודם לכן לבטל חליצתו חליצתה פסולה לפיכך צריכין הדיינים להזהירו לבטל כל מודעא שמסר עד כאן לשונו. וכתב הרב רבינו משה בר מימון בהלכות גרושין [פ"ו ה"כ] אין מסירת מודעא ולא בטול מודעא צריכין קנין עד כאן. מצוה ליבמה שלא תרוק כלל משנכנסה לבית דין עד לאחר שתחלוץ ואם תרוק קודם הויא ליה חליצה פסולה וצריכה לחזר על כל שאר האחין. עד כאן לשונו. ר' אביגדור כהן צדק. צריך לישאל לאשה ולהזהירה שלא אכלה היום קודם שום דבר קודם שתחלוץ כי שמא תרוק מחמת האכילה ובעינן וירקה מעצמה ולכן בעינן שתחלוץ קודם אכילה. וצריך שלא תרוק דם לבד אבל דם ורוק מעורבין יחד אין לחוש. צריך שיתכוונו שניהם לשם התרת חליצה כי אין חליצה מתירתה עד שיתכוונו שניהם וצריך לדקדק שלא יהיו היבם והיבמה חרשים או אלמים שאז חליצתה פסולה. וכל מקום שאמרו חליצתו פסולה אינה מותרת להתיבם מעתה ולא להנשא לאחרים באותה חליצה עד שתחלוץ חליצה שניה כשרה. חליצה מוטעית כשרה כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך כך וכך ממון וחלץ חליצתו כשרה ואינה צריכה לקיים התנאי שאין התנאי מבטל החליצה כמו שמבטל הגט. ואפילו אם נדרה היבמה בעצמה ליבם כך וכך ואחר החליצה טענו ואמרו משטה הייתי בך פטורה מן הנדר והתנאי כמו שבאר רי"א בפרק מצות חליצה.
צריך שירחוץ רגלו הימנית יפה. צריך שיקנה לו אחר המנעל במתנה גמורה ובהגבהה אם אינו (שלה) [שלו] ובמעמד הנותן בתוך כדי דבור של נתינה כדי לקנותו דהא נעלו כתיב. והרי"א כתב שאם הקנהו לו במתנה על מנת להחזיר דיו. כתב תו' והשתא אף על גב דקיימא לן כרבה [ק"ב ע"א] מכל מקום חולצין במנעל לכתחלה לפי שאין סנדל מצוי בנינו. וצריך שיהיה המנעל של עור קשה של בהמה טהורה כגון פרה או כשב עב שקורין קורדובאן כי היכי דלהוי קצת כעין סנדל. וגם שיהיה שחור והרצועות לבנות לפירוש רבינו תם ומרפ"א כי כן היו בימיהם כדמפרש בתו' מההיא דאפילו ערקתא דמסנאה אסיר לשנויי [סנהדרין ע"ד ע"ב] וכן מההיא דהוה סיים מסאניה אוכמי פרק (הבונה) [הכונס (ב"ק נ"ט ע"ב)]. וצריך שיהיה העקב בולט קצת וגם שיהיה תפור מעור ומבחוץ כמו שביאר רי"א פרק מצות חליצה דהכל הולך אחר המעמיד. וגם ביאר שם שהאיטר ברגלו צריך חליצה בשתי רגליו. וגם מנעל ימין ואפילו בדיעבד צריך ליתנו ברגל ימין דילפינן רגל רגל ממצורע וברגלו יחף שלא יהא מעל מעל דמעל עור בהמה טהורה ילפינן מקרא דכתיב [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש וקיימא לן דתחש שהיה בימי משה טהור היה כדאית' פרק במה מדליקין [שבת כ"ח ע"ב] ור"י אומר דאין להקפיד. בשם ר"י מפרי"ש מנעל צריך שיהיה מעור בהמה טהורה וקשה כגון פרה או תיש עב שקורין קורדובאן תפור מעור ומבחוץ ולא מבפנים כדאיתא פרק במה אשה [שם ס' ע"ב]. ורצועות לבנות ארוכות תפורות במנעל. וגם רצועות התפירה מעור בהמה טהורה, והקשרים שקורין טרוש' והלולאות הם צריכין שיהיה מעור בהמה טהורה. וטוב שלא יהיו הלולאות מן האזן עצמה כי אם רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שיהיו האזנים קצרות שלא יגע זה לזה כדי שלא יהיו הקשרים והלולאות שבהם תחובים על האזנים ויהיו על דמעל ויהיו האזנים על שוקו ולא על סנדלו. וקושר שני קשרים זה על זה ויהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה והמנעל והקשרים והלולאות הכל יהיה שחור והרצועות לבנות, ומיהו רבינו חננאל כתב וז"ל אם המנעל שחור והרצועות לבנות שפיר דמי ולא תהיה לשון תחת הקרסים ושלשה או שנים לכל הפחות, ויתפרנו תפירות תכופות וכשיבא לקשור הרצועות בתפירות אחד באוזן מכאן ואחד באוזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם ממש על השוק מבחוץ ממש ולא על האזנים. וצריך שלא יהא לשון של עור במנעל כמו שרגילין לעשות תחת האזנים כי היכי דלא להוי מעל דמעל עד כאן לשונו. רש"י פירש אלו קשרים אזניו של כלפי גב הרגל שאוחזו בהם כשנועלו.
מתניתין [ק"א ע"א] חלצה במנעל חליצתה כשרה פרשינן מנעל של עור רך הוא כעין שלנו כשרה אבל לכתחלה לא כדפרשינן בגמרא [ק"ב ע"א] גזרה משום מנעל המרופט שניטל גבן. אבל דעקיבו היינו סוף המנעל מקום עקב הרגל שקורין סאלון, רי"א פירש והוא שאין עקיבו של אדם נכנס לתוכו לכסות עקיבו או שאין לו עור בקרקעיתו חליצתה פסולה. גמ' [שם] א"ר מנעל לכתחלה לא אמאי אילימא משום דהוה ליה פנתא מעל וערקתא מעל דמעל וכו' פרשינן פנתא גב מנעל שקורין אנפנייא בלעז, וערקתא שרוך נעל כתרגומו [בראשית י"ד] ערקתא מסנאה שכופלין רצועותיו על אזניו והוו להו כשני מנעלים זה על גב זה. אבל סנדל אין כופלין וקושרין רצועותיו על אזניו שהרי קשה הוא ואין הרצועה דוחקתו, אבל בשפת פיו יש כמין קשר וקושרו על שוקו לקצר את פיו. צורת המנעל כצורת בית רגל שעושין מן הבגד לבתי שוקים אלא שהעקב הוא עור שלם והכל עור אחד. ותפירתו מן הצד במקום אחד וכן הוא תפור למטה בצד הרגלים. ויש לו כעין צוארי מנעלים שעושין הולכי דרכים ויש לו רצועה אחת וכורכין הרצועה שתי כריכות סביב צואר המנעל בשתי אזנים שתופרים בגופו של מנעל שתים מכאן ושתים מכאן ומעבירין הרצועה שתי כריכות באותם אזנים. ואין למנעל צורת כף רגל שקורין שולא אלא כעין בית רגל שעושין לבתי שוקים שלנו, ולא יהיה תפור אלא בעור עד כאן לשון הרשב"א [בתשובה ח"ז סימן שצ"ח]. ולענין סנדל של חליצה שאמרו לך משמי שאם היה החלק התחתון הדבוק לארץ חלק בפני עצמו שהוא פסול אני לא כך אמרתי לך אלא מכלל מה שנהגתי אמר כן מי שיאמר משמי שאני הנהגתיו לרוחא דמילתא בסנדל (דמותר) [דטייעי] כדאמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחליץ בסנדלא דאית ליה שנצי אנא לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעי מאי טעמא משום דמיהדק טפי והא דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרי' ביה מתנא כי היכי דתהוי חליצה מעליא. ופירוש הרי"ף בהלכות סנדלא דטייעי כגון האי דקרו ישמעאלים תאסומא דעביד לה לפי מדת אסתוארא דכרעא ועביד ליה חומרתא. ומכנף רצועות הסנדל כולהו ומעייל להו בחומרתא כי בעי מעיק לה וכי בעי מרוח לה. וחכם אחד מספרד בא פה ואמר לנו צורת אותו סנדל שכתב הרב ושקורין אותו ישמעאלים תאסומה ועל פיו עשינוהו ונהגתי לחלוץ בו [ולא] לפסול סנדל אחר שנהגתם בו. עד כאן לשון הרשב"א [בתשובות מכת"י]. המנעל צריך שיהיה מבהמה טהורה דומיא דתחש כפר"ת. ור"י אומר שאין להקפיד. ומעור קשה מפרה או מתיש דומיא לסנדל שלהם שהוא מעור קשה כדאמר שהיה מעור שליק וכולו תפור מבחוץ ולא מבפנים כדאמר פרק במה אשה [שבת ס' ע"ב] כיון שתפרו מבפנים הוה ליה (ה)מנעל. ויזהר שלא יכנס התפירה מעבר לעבר שלא יהא מעל דמעל. תו' דסנדל היינו נעל וגבי נעל כתיב תחש דכתיב ואנעלך תחש. ועתה שנהגו לעשות מנעל צריך לתופרו מעור כמן סנדל וגם נכון לעשותו מעור של עגל או של פרה שהוא עב ודומה קצת לסנדל. גם לתופרו מחוץ כגון סנדל ואע"ג דדין מנעל להיות תפור בפנים כדמשמע בשבת מכל מקום כיון שאנו עושין אותו במקום סנדל ראוי לתופרו מבחוץ כמין סנדל וכדפירש רבינו יהודה עד כאן לשונו.
גמ' אמ' רב אי לא דחזיתיה לחביבי בסנדל דאית ליה שנצי אנא לא הוה חליצנא אלא בסנדל דטייעי דמהדק טפי והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרי' ביה מתנא כי היכי דתיתי היא ותשרי והדר תחלוץ חליצה מעלייתא. פרש"י איסטיולאש ונוחה לחלצה ואע"ג דאית ליה חומרתא קשר הקשור על שפתו ומעמידו שלא יצא מן הרגל קטרינן מותנא בשעת חליצה כי היכי וכו', וצריך שיהיה המנעל נמוך מלמטה האסתוירא כדתנן מן הארכובה ולמעלה חליצתו פסולה. איסתוירא פירש רש"י קבילייאסרי וצריך שיהיו במנעל רצועות ארוכות תלויות וראשיהם תפורי' למנעל ויכרוך אותם סביב למנעל ברגלו ויקשור שניהם יחד שני קשרים. ויש שעושין קשר ועניבה על הקשר לקיים דברי הירושלמי [פי"ב ה"א] וטוב יותר לעשות שני קשרים זה על זה וזה שאומר בירושלמי עניבה כדי שתוכל להתיר בקל בידה אחת בימין. ויש שעושין קשר מן הרצועות תלויות קשורות שני קשרים זה על זה ועוד שני קרסים בלולאות מלבד שני קשרים של רצועות. וזה טוב יותר כדי לעשות חליצה אלימתא ויכרוך הרצועות סביב לרגלו על אזני המנעל. והרב ר' יעקב מוורדון אומר שצריך לקשור הרצועות על בשר השוק ולא יקשור על אזני המנעל ועושין הקשר על השוק מבחוץ בשם הר"ר יקר שראה המעשה כן לפני רבינו שמואל מאיורא עד כאן לשונו ורצועות ארוכות ולבנות תפורות מחוברות באזני"ם כדאמר אע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא אלמא צריך לעשות בהם מיתנא שהם הרצועות הארוכות עם החומרתא קטרינן ביה טר"ש בלעז והלולאות שתוחבין בתוכן הקרסים מבהמה טהורה והלולאות לא יהיו מן האוזן עצמה כעין אותם שרגילין לעשות נקבים בתוך אזני המנעל אלא צריך שיהיו הלולאות רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שתהא האזנים קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שהם תוחבים על שוקו ממש ולא על האזנים משום על דמעל ושיקשור שני קשרים זה על גב זה. ושיהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה. ושנצי כל המנעל שחור וכן הקרסים והלולאות, אבל הרצועות לבנות. ושלא יהיה שום לשון תחת הקרסים ושיהיו ג' קרסים או שנים לכל הפחות. ושיתפרנו תפירות תכופות. וכשיבא לקשור הרצועות שאחת מהן מכאן ואחת מהן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש ולא על האזנים מרפ"א. תו' מנעל המרופט עתה משמע דחליצה במנעל מרופט פסולה בדיעבד. וק' דבסוף פרק (במה אשה) [תולין (שבת קמ"א ע"ב)] אמ' דמנעל מרופט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. ויש לומר דהתם מיירי שאינו מרופט כל כך שהוא נופל מרגלו ואינו יכול להלך בו. עכ"ל תו' עוד שם וצריך לעשות ג' קשרים שקורין טאייש כלומ' תחובי' בלולאות שקורין פירמי"י לר"ש והרצועות יהיו לבנות והמנעל שחור כי כן היו שלהם כדמוכח גבי ההוא דלשנויי ערקתא וכו'. עוד שם בירושלמי [פי"ב ה"א] מפרש סדר חליצה היאך דוחק רגלו בקרקע והיא מגביהתו וחולצתו בימין ומתיר[ת]ו בימין ושומטת רוב עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין ולא תהא שמאל מסייעתה כלל והינו מדרבנן שהיא צריכה לחלוץ בימין שהרי לא כתיב יד דנילף יד יד ממצורע דאפי' גדמת חולצת בשיניה. תו'.
[ק"ג ע"א] והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה. לכאורה משמע דוקא החליצה יכולה להיות מיושב אבל הקריאה צריכה להיות מעומד כדכתיב [דברים כ"ה] ועמד(ה) ואמר(ה), ומהאי טעמא מצריכינן שיהיו בעלי דינין מעומד דכתיב [שם י"ט] ועמדו שני האנשים. וק' לר"י דאמרינן פרק בתרא דמ"ק [כ"א ע"א] דקריעה צריכה להיות מעומד משום דכתיב [איוב א'] ויקם איוב ויקרע וגומר, ופריך אלא מעתה ועמד(ה) ואמר(ה) הכי נמי, אל[מ]א משמע דהאי ועמד לאו דוקא לכך נראה דגם (הקריעה) [הקריאה] לא צריך מעומד, והא דמצרכי' שיהיו הבעלי דינין מעומד לאו משום דכתיב ועמדו וכו', הינו דוקא משום דכתיב לפני ה'. ומשום הכי צריך שיהיו הבעלי דינין מעומד, אבל חליצה לא כתיב לפני ה'. ועוד דגבי חליצה דכתיב מעשה נקט ועמד אלא דגבי מעשה אורחי' למנקט עמידה כמו [כתובות ק"ב ע"ב] ועמדו וקדשו דר"ל עמדו ועשו הדבר. והא דדריש בספרי עמידה מועמד(ה) ואמר(ה) אסמכתא היא. לפי מנהג אשכנזי' צריך שיחתוך מן המנעל מעט לפניו ולאחריו כדי שיהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף, וכן בצדיו מכוון הקשר על בשרו מלפניו.
צריך שינעל המנעל קודם החליצה על רגל יחף ובימין שעה. ואחר שיקשור בקשריו ילך בו קודם חליצה כדי שיראה שלו ומכוון לרגלו. והשתי רצועות ארכות ותלויות וראשיהן תפורות במנעל יכרוך הרצועות סביב למנעלו ג' כריכות על גבי אזני המנעל, ואח"כ לקשור ב' קשרים זה על גב זה מהודקים ועניבה עליו כדברי הירושלמי [פי"ב ה"א], וצריך שתהיה הכריכה השלישית מקצתה על בשר השוק כדי שיהיו קשרים על בשר השוק עצמו ולא על אזני המנעל, ויהיו הקשרים על צידי השוק החיצונית על פני השוק ולא מאחוריו וישים הקרסים בלולאות למהוי חליצתה אלימתא ואחר כך יעמוד היבם אצל הכותל וידחוק עקבו בארץ, ואחר כך שואלין אותו אם רוצה ליבם והוא משיב בלשון לעז שאינו רוצה ליבם, ואז מקרין ליבמה בלשון הקדש מא(י)ן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, וצריך שתאמר לא אבה בלא הפסקה אלא כמו שהוא בפסוק, והשאר כל תיבה לבדה ויאמרו לו הדיינים הבנת מה שאמרה. תו' מודה רבא בלא אבה יבמי כלו' שצרי' למיקרא בבת אחת דאי מפטרן משמע דקאי אמאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ולא אבה יבמי, אבל גבי לא חפצתי לקחתה דהינו פתיחת קריאתו למאי יהא קאי אם לא אַלֹא חפצתי לקחתה דלא שייך לומר שיהא אומר(ת) אֶל0א חפצתי לקחתה דכיון דשייך לומר דקאי אדבוריה בפשיטות לא אמ' אדיבור(י)ה דיד(י)ה קא סמיך תו'. ואחר כך מקרין הדיינים ליבם לא חפצתי לקחתה בלא הפסקה. ויש מקרין אותם על פי החומש. ויאמרו להם הדיינים חליצה זו באה להתיר היבמה לשוק שהיתה זקוקה ליבם, ואחר כך תתיר היבמה קשר הרצועות קודם והקרסים מזה מן הלולאות הכל בידה הימנית ולא תהא שמאל מסייעתה, ושומטת העקב בימין וגוררתו וחולצתו בימין. ויזהר היבם שלא יסייע לה ברגלו ואדרבה ידחוק רגלו בארץ, ותחלוץ כל המנעל וגוררתו בארץ כל המנעל ותשלך בארץ, והכל עומדת או מוטה אבל לא יושבת ולא כורעת על ברכיה, ותתיר קשר הרצועות קודם, ואחר כך הקרסים ותגביה רגל היבם בימינה מן הארץ ותשמט המנעל מן העקב הכל בימין, ואם היא איטרת עושה בשמאל הכל ולא יסייע לה לא בידו ולא ברגלו. ר"י כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת העקב וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין כמבואר בירושלמי [פי"ב ה"א]. ועוד מבאר שם שתהא קשירתו בעניבה שתוכל להתירו ביד אחת (בכ"ה) [בק"ה] בראיה ג'. עד כאן לשון הרי"א. ותעמוד היבמה בקומה זקופה כנגד היבם ורוקקת רוק גדול הנראה לחמשה דיינים משעה שיצא הרוק מפיה עד שיגיע לפני היבם. ואם היא ארוכה והאיש גוץ וקלטתו הרוח קודם שיגיע כנגד פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת. ואחר כך קוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ככה בחזק הכף ראשונה ורפה הכף שנייה כמשמעות כף ולא כמשמעות חי"ת. וצריך לדקדק לומר בישראל בשבא ולא בחיריק. והנהיג רבינו שמואל מכרך טיי"ר להקרות מתוך הכתב. וכל העומדים שם שלשה פעמים חלוץ הנעל. וצריך שהיבמה תאמר שלשה פעמים חלוץ הנעל. כן כתב רבינו יהודה, וצריך שיתכונו שניהם להתיר. ואם היתה היבמה אסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ואיסור ערוה פטור לגמרי. הרי"א הקריאה והרקיקה אינן מעכבין אלא החליצה בלבד לפיכך אם חלצה ורקקה ולא קראה או שחלצה וקראה ולא רקקה או אפילו חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתו כשרה, קראה ורקקה ולא חלצה חליצתו פסולה. ואף על פי שאין הקריאה מעכבת אם אינה יודעת לקרות מעכבת וכן ביאר מז"ה. עד כאן לשון הרי"א. ואחר כך מתירין אותה להנשא וכותבין לה גט חליצה וצריך לשרטטו בסרגולא ולא בדיותא ויחתמו שלשה מהדיינים, ואינה צריכה להמתין שלשה חדשים להנשא אחר החליצה אלא מותרת להנשא מיד. פסק רבינו תם בתשובה דדוקא חלצה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים שהחליצה מוכחת שלא בא עליה היבם וכבר המתינה שלשה חדשים ממיתת הבעל. אבל מת היבם אפילו אחר מיתת הבעל שלשה חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים ממיתת היבם שהרי היבמה קרובה לביאה יותר מארוסה דגזרינן אטו נשואה עד כאן לשונו, וכן יש בסמ"ג בשמו. (ה"מ).0...
גט חליצה. באחד בשבת בעשרים יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ומאתים ושלשים לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן באנטובה מתא דיתבא על נהר מיננו ומי לאגו אנחנו דיינים דמקצתנ' חתימין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא יתבין בבי דינא במקום פלוני ואוסיפנא עוד תרין לפרסומי מלתא וסליקת לקדמנא פלונית בת פלוני ארמלתא דפלוני ואקריבת קדמנא גברא חדא דשמיה פלוני בר' פלוני [וכן אמרת לנא פלונית דא פלוני ב"ר פלוני] דא אחוהי דפלוני ב"ר פלוני בעלי מאבוהי דהוינא נסיבנא ליה מקדמת דנא ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת דמקיים שמיה בישראל לא שבק, והדין פלוני אחוהי דפלוני מאבוהי הוא וחזי ליבומי יתי מן אוריתא וכען אתון רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי ייבם ואי לא יטלע לי קדמיכון רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באפיה. ואישתמודעינון דפלוני דא אחוהי דפלוני מיתנא מן אבוהי ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה יבם ואי לא אטלע קדמנא רגלך דימנא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ואמר קדמנא לית אנא צבי ליבומי יתה וכיון דאמר קדמנא כן אקרינוהי לפלני' דא לפנינו פרשתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, ואף להדין פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע ליה רגליה דימינא קדמנא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא בבי דינא מן פומהא על ארעא ותוב אקרינוה להדא פלני' ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו קיימין תמן קדמנא בבי דינא ענינן בתרה ואמרנא חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעבד עובדא דא קדמנא שרינוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל אינש דתיצבי ואינש לא ימחא בידהא מן יומא דנן ולעלם (וכעת) [ובעת] מיננא פלו' דא גיטא דחליצתה דנא וכתבנ' וחתמנא שמהתנא ויהיבנא בידהא למהוי לה לזכו לעדות ולראיה כדת משה וישראל. וחותמין שלשה הדיינים זה תחת זה יצחק בר רבי פלוני דיין [וכו'].
מצוה בגדול ליבם, לא רצה הולכין אצל הקטן ממנו. אומר ר"י דבחיזור האחין הגדול קודם וכן משמע בפרק ב' דיבמות [כ"ד ע"א] שאמר הולכין אצל קטן משמע קטן ממנו וגדול בשאר האחין מדלא קאמר מהלכין אל כל האחין עכ"ל סמ"ג. פסק ר"ת דסומא באחד מעיניו כשר לחליצה דלא ממעטינן סומא מלעיני לפי דהדר ביה ר' יהודה כדאיתא התם [ק"א ע"ב] וכיון שיכול לראות בעינו אחת רוקה דנפיק מפי היבמה שפיר דמי עכ"ל רי"א.
סדר חליצה ביום ולא בלילה, יבררו להם שלשה דייני' בתחלה ויקבעו באי זה מקום שיהיה שלא במקום החליצה ובעינן שידעו להקרות היבם והיבמה, וא"ת לימא דבעינן שיודעין כל הלכות חליצה. יש לומר דכולי האי לא בעינן שהרי יכולין לשאל הספקות אבל האי והאי צריך שידעו להקרותם ג' הדיוטות פרש"י שאינם מסנהדרי עירן כעין דיינים, להקרות ליבם לא חפצתי לקחת' וליבמה מאן יבמי וכו' ככה יעשה וכו' עד כאן לשונו. ואותם ג' דיינים ילכו במקום החליצה ויבררו הם עוד שנים ויהיו בין הכל חמשה. וכן מנהג שלאחר שנתבררו ג' דיינים לרצון היבם והיבמה אותם ג' קוראים שנים אחרים לישב עמהם לפרסומי וכו' וכן מנהג שאומ' נלך ונסב במקום פלו' עכ"ל מר"ג סמ"ק. בתחלה יבררו ג' דיינים ויושיבו החלוץ והחלוצה לפניהם ויאמרו להם מה אתם מבקשים. ומשיבין אנו רוצים לחלוץ. ואחר כך יאמרו הג' דיינים אם כן עמדו, ויוסיפו עוד שני דיינים עכ"ל. אבל בדיעבד אם ישבו כשרה. סמ"ק. צריך שיהיו שם עשרה לפרסומי מלתא. פרש"י (החלוצה) [דחלוצה] היא ולא מנסבא כהן, א"נ דניתו ומקפצי עלה. ע"כ. ויזהר שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, ושלא יהיו גרים, וצריך שיהיו אביו או אמו מישראל שנאמר ונקרא שמו בישראל, ויאמרו זה לזה נלך למקום פלוני ונקבע מקום לחליצה של פלונית וילכו וישבו שם לשם חליצה שנאמר ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ויעקרו ממקומם הראשון וילכו למקום השני לחלוץ שם. ס"ה בספרא תניא ועלתה יבמתו השערה צריך שילכו (בגופה) [בגובה] של עיר לחלוץ וכדאמ' רב [ק"א ע"ב] תיסק לזירוזא דקני לחלוץ עד כאן לשונו. וצריך שיאמרו הדיינים בפה נלך למקום פלוני לשם חליצה. והדיינים ישבו והיבם והיבמה יעמודו. והשלשה דיינים ישבו על ספסל אחד והשנים שהוסיפו ישבו מנגדם בספסל אחר והיבם והיבמה עומדי' באמצע לפי' ראב"ה.
ישאלו הדיינים אם היבם הוא גדול משלש עשרה שנה ויום אחד והיבמה בת שתים עשרה שנה ויום אחד ושהביא[ו] שתי שערות על פי השכנים והקרובים ואפילו נשים כדאיתא פרק החולץ [ל"ט ע"ב] ואין האב נאמן. ואם יש ליבם בנים אין צריך בדיקה. בחזקה סגי כדאמר בכתובות [ע"ב ע"א] הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אלמ' על ידי חזקה (השכנות) [דשכנות] נשי' מחזקינן לה בודאי וסגי בכך. ואין האב נאמן כדאמ' בקדושין [ס"ג ע"ב] אינו נאמן לומר בני זה גדול למכות ולעונשין ואפילו התפלל לפני התיבה דשמא על פי האב היה שהאב נאמן לנדרים ולהקדשות אלא בודק בשנים ואם הוחזקו בשכנים שהם הגיעו לכלל שנים שלא על פי האב והאם, ואי נמי לא הוחזקו ואיכא רבוי שערות שאין בקטן כיוצא בהם מהני שפיר ולא צריך להביא ראיה על השנים רק שיהיו עדים גמורים כיון שלא הוחזקו בשנים ולא סמכינן אנשים בבדיקת שערות. צריך עדים שיעידו שזה היבם הוא אחי המת מאביו ואם היה בעולמו ואם זאת אשתו של אותו המת. וסגי בעדות אשה או קרוב צריך שיבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה שיהיה שם רבוי שערות שחורות שוכבות ובזקן לאיש, אורך השערות ברוחב אצבע שקורין אמה לכל הפחות, ונשים נאמנות כיון שהגיעה לכלל שנותיה ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו. ואם בדקו בדדים שהם שוכבים ומוטים כלומר שהם נכפלים על גבי החזה (או) [אז] היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון ותנן [נדה מ"ח ע"א] אי אפשר לבא העליון עד שיבא התחתון. ואם אין שם סימנים ממתינין עד עשרים לאיש ואם נולדו בו סימני סריס ממתינין לו עד רוב שנותיו, וכן האשה אם לא הביאה שתי שערות והיא בת עשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית דינה כזכר בן עשרים שנה. סמ"ק כת' באיש שערות עדות בכל מקום חוץ מן הזקן, באשה דדין שוכבין או מוטין, עד כאן לשונו. והבדיקה של יבמה די בנשים משום חזקה דרבא דאמר רבא חזקה הביא סימנים כר' יהודה דבריש פרק בא סימן [שם ע"ב] והלכה כמותו לגבי ר' שמעון ואע"ג דאמר ר' (שמעון) [חלבו אמר ר' הונא] שערות שאמר[ו] צריכות שיהיו בהן גומות [שם נ"ב ע"א] ואי' בקיאין בגומות ובבריתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה אני שתחלוץ מיירי בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא. ותוך הפרק פי' רש"י הוא שנת י"ב ולפני הפרק הוא שנת י"א ור"י הקשה על פירוש זה (ופר"ח) [ופר"ת] שבתוך הפרק הוא יום אחרון של י"ב שנה ויום ראשון לנקבה וי"ג ויום ראשון לזכר לר' יהודה דהלכה כמותו. לכן אם יש רבוי שערות ארוכות הרבה אין צריך לבדוק יותר. וגם על שנותיהם נמי יש לסמוך שהגיעו אם יש רבוי שערות בלא הוחזקה על פי השכנות או על פי עדות ודי בזה עדות אשה או קרוב דמלתא דעבידא לאיגלויי הוא.
צריך שישאלו הב"ד אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל מלבד יום שמת בו ויום החליצה. כתב רי"א שצריכין הדיינים העסוקים בסדר החליצה להזהר שלא תעלה לידם חליצה פסולה, שאם תעלה בידם חליצה פסולה צריכה לחלוץ לכל האחין חליצה כשרה, צריך שישאלו הדיינים ליבם אי ניחא לך יבם בך תלוי הדבר, ואי ניחא לך לחלוץ חלוץ ומלמדין אותו שיאמר בלעז איני חפץ ליבם, ואם חפץ לחלוץ צריך שהדיינים יאמרו ליבם שיבטל כל מודעא כדרך שמבטלין בגט כדי שלא תהיה חליצה פסולה ותצטרך לחזר על כל האחין ושאר רבותינו לא נהגו כן. כתב רי"א בפרק מצות חליצה וז"ל ואם מסר מודעא קודם לכן לבטל חליצתו חליצתה פסולה לפיכך צריכין הדיינים להזהירו לבטל כל מודעא שמסר עד כאן לשונו. וכתב הרב רבינו משה בר מימון בהלכות גרושין [פ"ו ה"כ] אין מסירת מודעא ולא בטול מודעא צריכין קנין עד כאן. מצוה ליבמה שלא תרוק כלל משנכנסה לבית דין עד לאחר שתחלוץ ואם תרוק קודם הויא ליה חליצה פסולה וצריכה לחזר על כל שאר האחין. עד כאן לשונו. ר' אביגדור כהן צדק. צריך לישאל לאשה ולהזהירה שלא אכלה היום קודם שום דבר קודם שתחלוץ כי שמא תרוק מחמת האכילה ובעינן וירקה מעצמה ולכן בעינן שתחלוץ קודם אכילה. וצריך שלא תרוק דם לבד אבל דם ורוק מעורבין יחד אין לחוש. צריך שיתכוונו שניהם לשם התרת חליצה כי אין חליצה מתירתה עד שיתכוונו שניהם וצריך לדקדק שלא יהיו היבם והיבמה חרשים או אלמים שאז חליצתה פסולה. וכל מקום שאמרו חליצתו פסולה אינה מותרת להתיבם מעתה ולא להנשא לאחרים באותה חליצה עד שתחלוץ חליצה שניה כשרה. חליצה מוטעית כשרה כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך כך וכך ממון וחלץ חליצתו כשרה ואינה צריכה לקיים התנאי שאין התנאי מבטל החליצה כמו שמבטל הגט. ואפילו אם נדרה היבמה בעצמה ליבם כך וכך ואחר החליצה טענו ואמרו משטה הייתי בך פטורה מן הנדר והתנאי כמו שבאר רי"א בפרק מצות חליצה.
צריך שירחוץ רגלו הימנית יפה. צריך שיקנה לו אחר המנעל במתנה גמורה ובהגבהה אם אינו (שלה) [שלו] ובמעמד הנותן בתוך כדי דבור של נתינה כדי לקנותו דהא נעלו כתיב. והרי"א כתב שאם הקנהו לו במתנה על מנת להחזיר דיו. כתב תו' והשתא אף על גב דקיימא לן כרבה [ק"ב ע"א] מכל מקום חולצין במנעל לכתחלה לפי שאין סנדל מצוי בנינו. וצריך שיהיה המנעל של עור קשה של בהמה טהורה כגון פרה או כשב עב שקורין קורדובאן כי היכי דלהוי קצת כעין סנדל. וגם שיהיה שחור והרצועות לבנות לפירוש רבינו תם ומרפ"א כי כן היו בימיהם כדמפרש בתו' מההיא דאפילו ערקתא דמסנאה אסיר לשנויי [סנהדרין ע"ד ע"ב] וכן מההיא דהוה סיים מסאניה אוכמי פרק (הבונה) [הכונס (ב"ק נ"ט ע"ב)]. וצריך שיהיה העקב בולט קצת וגם שיהיה תפור מעור ומבחוץ כמו שביאר רי"א פרק מצות חליצה דהכל הולך אחר המעמיד. וגם ביאר שם שהאיטר ברגלו צריך חליצה בשתי רגליו. וגם מנעל ימין ואפילו בדיעבד צריך ליתנו ברגל ימין דילפינן רגל רגל ממצורע וברגלו יחף שלא יהא מעל מעל דמעל עור בהמה טהורה ילפינן מקרא דכתיב [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש וקיימא לן דתחש שהיה בימי משה טהור היה כדאית' פרק במה מדליקין [שבת כ"ח ע"ב] ור"י אומר דאין להקפיד. בשם ר"י מפרי"ש מנעל צריך שיהיה מעור בהמה טהורה וקשה כגון פרה או תיש עב שקורין קורדובאן תפור מעור ומבחוץ ולא מבפנים כדאיתא פרק במה אשה [שם ס' ע"ב]. ורצועות לבנות ארוכות תפורות במנעל. וגם רצועות התפירה מעור בהמה טהורה, והקשרים שקורין טרוש' והלולאות הם צריכין שיהיה מעור בהמה טהורה. וטוב שלא יהיו הלולאות מן האזן עצמה כי אם רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שיהיו האזנים קצרות שלא יגע זה לזה כדי שלא יהיו הקשרים והלולאות שבהם תחובים על האזנים ויהיו על דמעל ויהיו האזנים על שוקו ולא על סנדלו. וקושר שני קשרים זה על זה ויהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה והמנעל והקשרים והלולאות הכל יהיה שחור והרצועות לבנות, ומיהו רבינו חננאל כתב וז"ל אם המנעל שחור והרצועות לבנות שפיר דמי ולא תהיה לשון תחת הקרסים ושלשה או שנים לכל הפחות, ויתפרנו תפירות תכופות וכשיבא לקשור הרצועות בתפירות אחד באוזן מכאן ואחד באוזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם ממש על השוק מבחוץ ממש ולא על האזנים. וצריך שלא יהא לשון של עור במנעל כמו שרגילין לעשות תחת האזנים כי היכי דלא להוי מעל דמעל עד כאן לשונו. רש"י פירש אלו קשרים אזניו של כלפי גב הרגל שאוחזו בהם כשנועלו.
מתניתין [ק"א ע"א] חלצה במנעל חליצתה כשרה פרשינן מנעל של עור רך הוא כעין שלנו כשרה אבל לכתחלה לא כדפרשינן בגמרא [ק"ב ע"א] גזרה משום מנעל המרופט שניטל גבן. אבל דעקיבו היינו סוף המנעל מקום עקב הרגל שקורין סאלון, רי"א פירש והוא שאין עקיבו של אדם נכנס לתוכו לכסות עקיבו או שאין לו עור בקרקעיתו חליצתה פסולה. גמ' [שם] א"ר מנעל לכתחלה לא אמאי אילימא משום דהוה ליה פנתא מעל וערקתא מעל דמעל וכו' פרשינן פנתא גב מנעל שקורין אנפנייא בלעז, וערקתא שרוך נעל כתרגומו [בראשית י"ד] ערקתא מסנאה שכופלין רצועותיו על אזניו והוו להו כשני מנעלים זה על גב זה. אבל סנדל אין כופלין וקושרין רצועותיו על אזניו שהרי קשה הוא ואין הרצועה דוחקתו, אבל בשפת פיו יש כמין קשר וקושרו על שוקו לקצר את פיו. צורת המנעל כצורת בית רגל שעושין מן הבגד לבתי שוקים אלא שהעקב הוא עור שלם והכל עור אחד. ותפירתו מן הצד במקום אחד וכן הוא תפור למטה בצד הרגלים. ויש לו כעין צוארי מנעלים שעושין הולכי דרכים ויש לו רצועה אחת וכורכין הרצועה שתי כריכות סביב צואר המנעל בשתי אזנים שתופרים בגופו של מנעל שתים מכאן ושתים מכאן ומעבירין הרצועה שתי כריכות באותם אזנים. ואין למנעל צורת כף רגל שקורין שולא אלא כעין בית רגל שעושין לבתי שוקים שלנו, ולא יהיה תפור אלא בעור עד כאן לשון הרשב"א [בתשובה ח"ז סימן שצ"ח]. ולענין סנדל של חליצה שאמרו לך משמי שאם היה החלק התחתון הדבוק לארץ חלק בפני עצמו שהוא פסול אני לא כך אמרתי לך אלא מכלל מה שנהגתי אמר כן מי שיאמר משמי שאני הנהגתיו לרוחא דמילתא בסנדל (דמותר) [דטייעי] כדאמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחליץ בסנדלא דאית ליה שנצי אנא לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעי מאי טעמא משום דמיהדק טפי והא דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרי' ביה מתנא כי היכי דתהוי חליצה מעליא. ופירוש הרי"ף בהלכות סנדלא דטייעי כגון האי דקרו ישמעאלים תאסומא דעביד לה לפי מדת אסתוארא דכרעא ועביד ליה חומרתא. ומכנף רצועות הסנדל כולהו ומעייל להו בחומרתא כי בעי מעיק לה וכי בעי מרוח לה. וחכם אחד מספרד בא פה ואמר לנו צורת אותו סנדל שכתב הרב ושקורין אותו ישמעאלים תאסומה ועל פיו עשינוהו ונהגתי לחלוץ בו [ולא] לפסול סנדל אחר שנהגתם בו. עד כאן לשון הרשב"א [בתשובות מכת"י]. המנעל צריך שיהיה מבהמה טהורה דומיא דתחש כפר"ת. ור"י אומר שאין להקפיד. ומעור קשה מפרה או מתיש דומיא לסנדל שלהם שהוא מעור קשה כדאמר שהיה מעור שליק וכולו תפור מבחוץ ולא מבפנים כדאמר פרק במה אשה [שבת ס' ע"ב] כיון שתפרו מבפנים הוה ליה (ה)מנעל. ויזהר שלא יכנס התפירה מעבר לעבר שלא יהא מעל דמעל. תו' דסנדל היינו נעל וגבי נעל כתיב תחש דכתיב ואנעלך תחש. ועתה שנהגו לעשות מנעל צריך לתופרו מעור כמן סנדל וגם נכון לעשותו מעור של עגל או של פרה שהוא עב ודומה קצת לסנדל. גם לתופרו מחוץ כגון סנדל ואע"ג דדין מנעל להיות תפור בפנים כדמשמע בשבת מכל מקום כיון שאנו עושין אותו במקום סנדל ראוי לתופרו מבחוץ כמין סנדל וכדפירש רבינו יהודה עד כאן לשונו.
גמ' אמ' רב אי לא דחזיתיה לחביבי בסנדל דאית ליה שנצי אנא לא הוה חליצנא אלא בסנדל דטייעי דמהדק טפי והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרי' ביה מתנא כי היכי דתיתי היא ותשרי והדר תחלוץ חליצה מעלייתא. פרש"י איסטיולאש ונוחה לחלצה ואע"ג דאית ליה חומרתא קשר הקשור על שפתו ומעמידו שלא יצא מן הרגל קטרינן מותנא בשעת חליצה כי היכי וכו', וצריך שיהיה המנעל נמוך מלמטה האסתוירא כדתנן מן הארכובה ולמעלה חליצתו פסולה. איסתוירא פירש רש"י קבילייאסרי וצריך שיהיו במנעל רצועות ארוכות תלויות וראשיהם תפורי' למנעל ויכרוך אותם סביב למנעל ברגלו ויקשור שניהם יחד שני קשרים. ויש שעושין קשר ועניבה על הקשר לקיים דברי הירושלמי [פי"ב ה"א] וטוב יותר לעשות שני קשרים זה על זה וזה שאומר בירושלמי עניבה כדי שתוכל להתיר בקל בידה אחת בימין. ויש שעושין קשר מן הרצועות תלויות קשורות שני קשרים זה על זה ועוד שני קרסים בלולאות מלבד שני קשרים של רצועות. וזה טוב יותר כדי לעשות חליצה אלימתא ויכרוך הרצועות סביב לרגלו על אזני המנעל. והרב ר' יעקב מוורדון אומר שצריך לקשור הרצועות על בשר השוק ולא יקשור על אזני המנעל ועושין הקשר על השוק מבחוץ בשם הר"ר יקר שראה המעשה כן לפני רבינו שמואל מאיורא עד כאן לשונו ורצועות ארוכות ולבנות תפורות מחוברות באזני"ם כדאמר אע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא אלמא צריך לעשות בהם מיתנא שהם הרצועות הארוכות עם החומרתא קטרינן ביה טר"ש בלעז והלולאות שתוחבין בתוכן הקרסים מבהמה טהורה והלולאות לא יהיו מן האוזן עצמה כעין אותם שרגילין לעשות נקבים בתוך אזני המנעל אלא צריך שיהיו הלולאות רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שתהא האזנים קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שהם תוחבים על שוקו ממש ולא על האזנים משום על דמעל ושיקשור שני קשרים זה על גב זה. ושיהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה. ושנצי כל המנעל שחור וכן הקרסים והלולאות, אבל הרצועות לבנות. ושלא יהיה שום לשון תחת הקרסים ושיהיו ג' קרסים או שנים לכל הפחות. ושיתפרנו תפירות תכופות. וכשיבא לקשור הרצועות שאחת מהן מכאן ואחת מהן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש ולא על האזנים מרפ"א. תו' מנעל המרופט עתה משמע דחליצה במנעל מרופט פסולה בדיעבד. וק' דבסוף פרק (במה אשה) [תולין (שבת קמ"א ע"ב)] אמ' דמנעל מרופט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. ויש לומר דהתם מיירי שאינו מרופט כל כך שהוא נופל מרגלו ואינו יכול להלך בו. עכ"ל תו' עוד שם וצריך לעשות ג' קשרים שקורין טאייש כלומ' תחובי' בלולאות שקורין פירמי"י לר"ש והרצועות יהיו לבנות והמנעל שחור כי כן היו שלהם כדמוכח גבי ההוא דלשנויי ערקתא וכו'. עוד שם בירושלמי [פי"ב ה"א] מפרש סדר חליצה היאך דוחק רגלו בקרקע והיא מגביהתו וחולצתו בימין ומתיר[ת]ו בימין ושומטת רוב עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין ולא תהא שמאל מסייעתה כלל והינו מדרבנן שהיא צריכה לחלוץ בימין שהרי לא כתיב יד דנילף יד יד ממצורע דאפי' גדמת חולצת בשיניה. תו'.
[ק"ג ע"א] והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה. לכאורה משמע דוקא החליצה יכולה להיות מיושב אבל הקריאה צריכה להיות מעומד כדכתיב [דברים כ"ה] ועמד(ה) ואמר(ה), ומהאי טעמא מצריכינן שיהיו בעלי דינין מעומד דכתיב [שם י"ט] ועמדו שני האנשים. וק' לר"י דאמרינן פרק בתרא דמ"ק [כ"א ע"א] דקריעה צריכה להיות מעומד משום דכתיב [איוב א'] ויקם איוב ויקרע וגומר, ופריך אלא מעתה ועמד(ה) ואמר(ה) הכי נמי, אל[מ]א משמע דהאי ועמד לאו דוקא לכך נראה דגם (הקריעה) [הקריאה] לא צריך מעומד, והא דמצרכי' שיהיו הבעלי דינין מעומד לאו משום דכתיב ועמדו וכו', הינו דוקא משום דכתיב לפני ה'. ומשום הכי צריך שיהיו הבעלי דינין מעומד, אבל חליצה לא כתיב לפני ה'. ועוד דגבי חליצה דכתיב מעשה נקט ועמד אלא דגבי מעשה אורחי' למנקט עמידה כמו [כתובות ק"ב ע"ב] ועמדו וקדשו דר"ל עמדו ועשו הדבר. והא דדריש בספרי עמידה מועמד(ה) ואמר(ה) אסמכתא היא. לפי מנהג אשכנזי' צריך שיחתוך מן המנעל מעט לפניו ולאחריו כדי שיהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף, וכן בצדיו מכוון הקשר על בשרו מלפניו.
צריך שינעל המנעל קודם החליצה על רגל יחף ובימין שעה. ואחר שיקשור בקשריו ילך בו קודם חליצה כדי שיראה שלו ומכוון לרגלו. והשתי רצועות ארכות ותלויות וראשיהן תפורות במנעל יכרוך הרצועות סביב למנעלו ג' כריכות על גבי אזני המנעל, ואח"כ לקשור ב' קשרים זה על גב זה מהודקים ועניבה עליו כדברי הירושלמי [פי"ב ה"א], וצריך שתהיה הכריכה השלישית מקצתה על בשר השוק כדי שיהיו קשרים על בשר השוק עצמו ולא על אזני המנעל, ויהיו הקשרים על צידי השוק החיצונית על פני השוק ולא מאחוריו וישים הקרסים בלולאות למהוי חליצתה אלימתא ואחר כך יעמוד היבם אצל הכותל וידחוק עקבו בארץ, ואחר כך שואלין אותו אם רוצה ליבם והוא משיב בלשון לעז שאינו רוצה ליבם, ואז מקרין ליבמה בלשון הקדש מא(י)ן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, וצריך שתאמר לא אבה בלא הפסקה אלא כמו שהוא בפסוק, והשאר כל תיבה לבדה ויאמרו לו הדיינים הבנת מה שאמרה. תו' מודה רבא בלא אבה יבמי כלו' שצרי' למיקרא בבת אחת דאי מפטרן משמע דקאי אמאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ולא אבה יבמי, אבל גבי לא חפצתי לקחתה דהינו פתיחת קריאתו למאי יהא קאי אם לא אַלֹא חפצתי לקחתה דלא שייך לומר שיהא אומר(ת) אֶל0א חפצתי לקחתה דכיון דשייך לומר דקאי אדבוריה בפשיטות לא אמ' אדיבור(י)ה דיד(י)ה קא סמיך תו'. ואחר כך מקרין הדיינים ליבם לא חפצתי לקחתה בלא הפסקה. ויש מקרין אותם על פי החומש. ויאמרו להם הדיינים חליצה זו באה להתיר היבמה לשוק שהיתה זקוקה ליבם, ואחר כך תתיר היבמה קשר הרצועות קודם והקרסים מזה מן הלולאות הכל בידה הימנית ולא תהא שמאל מסייעתה, ושומטת העקב בימין וגוררתו וחולצתו בימין. ויזהר היבם שלא יסייע לה ברגלו ואדרבה ידחוק רגלו בארץ, ותחלוץ כל המנעל וגוררתו בארץ כל המנעל ותשלך בארץ, והכל עומדת או מוטה אבל לא יושבת ולא כורעת על ברכיה, ותתיר קשר הרצועות קודם, ואחר כך הקרסים ותגביה רגל היבם בימינה מן הארץ ותשמט המנעל מן העקב הכל בימין, ואם היא איטרת עושה בשמאל הכל ולא יסייע לה לא בידו ולא ברגלו. ר"י כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת העקב וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין כמבואר בירושלמי [פי"ב ה"א]. ועוד מבאר שם שתהא קשירתו בעניבה שתוכל להתירו ביד אחת (בכ"ה) [בק"ה] בראיה ג'. עד כאן לשון הרי"א. ותעמוד היבמה בקומה זקופה כנגד היבם ורוקקת רוק גדול הנראה לחמשה דיינים משעה שיצא הרוק מפיה עד שיגיע לפני היבם. ואם היא ארוכה והאיש גוץ וקלטתו הרוח קודם שיגיע כנגד פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת. ואחר כך קוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ככה בחזק הכף ראשונה ורפה הכף שנייה כמשמעות כף ולא כמשמעות חי"ת. וצריך לדקדק לומר בישראל בשבא ולא בחיריק. והנהיג רבינו שמואל מכרך טיי"ר להקרות מתוך הכתב. וכל העומדים שם שלשה פעמים חלוץ הנעל. וצריך שהיבמה תאמר שלשה פעמים חלוץ הנעל. כן כתב רבינו יהודה, וצריך שיתכונו שניהם להתיר. ואם היתה היבמה אסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ואיסור ערוה פטור לגמרי. הרי"א הקריאה והרקיקה אינן מעכבין אלא החליצה בלבד לפיכך אם חלצה ורקקה ולא קראה או שחלצה וקראה ולא רקקה או אפילו חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתו כשרה, קראה ורקקה ולא חלצה חליצתו פסולה. ואף על פי שאין הקריאה מעכבת אם אינה יודעת לקרות מעכבת וכן ביאר מז"ה. עד כאן לשון הרי"א. ואחר כך מתירין אותה להנשא וכותבין לה גט חליצה וצריך לשרטטו בסרגולא ולא בדיותא ויחתמו שלשה מהדיינים, ואינה צריכה להמתין שלשה חדשים להנשא אחר החליצה אלא מותרת להנשא מיד. פסק רבינו תם בתשובה דדוקא חלצה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים שהחליצה מוכחת שלא בא עליה היבם וכבר המתינה שלשה חדשים ממיתת הבעל. אבל מת היבם אפילו אחר מיתת הבעל שלשה חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים ממיתת היבם שהרי היבמה קרובה לביאה יותר מארוסה דגזרינן אטו נשואה עד כאן לשונו, וכן יש בסמ"ג בשמו. (ה"מ).0...
גט חליצה. באחד בשבת בעשרים יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ומאתים ושלשים לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן באנטובה מתא דיתבא על נהר מיננו ומי לאגו אנחנו דיינים דמקצתנ' חתימין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא יתבין בבי דינא במקום פלוני ואוסיפנא עוד תרין לפרסומי מלתא וסליקת לקדמנא פלונית בת פלוני ארמלתא דפלוני ואקריבת קדמנא גברא חדא דשמיה פלוני בר' פלוני [וכן אמרת לנא פלונית דא פלוני ב"ר פלוני] דא אחוהי דפלוני ב"ר פלוני בעלי מאבוהי דהוינא נסיבנא ליה מקדמת דנא ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת דמקיים שמיה בישראל לא שבק, והדין פלוני אחוהי דפלוני מאבוהי הוא וחזי ליבומי יתי מן אוריתא וכען אתון רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי ייבם ואי לא יטלע לי קדמיכון רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באפיה. ואישתמודעינון דפלוני דא אחוהי דפלוני מיתנא מן אבוהי ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה יבם ואי לא אטלע קדמנא רגלך דימנא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ואמר קדמנא לית אנא צבי ליבומי יתה וכיון דאמר קדמנא כן אקרינוהי לפלני' דא לפנינו פרשתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, ואף להדין פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע ליה רגליה דימינא קדמנא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא בבי דינא מן פומהא על ארעא ותוב אקרינוה להדא פלני' ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו קיימין תמן קדמנא בבי דינא ענינן בתרה ואמרנא חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעבד עובדא דא קדמנא שרינוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל אינש דתיצבי ואינש לא ימחא בידהא מן יומא דנן ולעלם (וכעת) [ובעת] מיננא פלו' דא גיטא דחליצתה דנא וכתבנ' וחתמנא שמהתנא ויהיבנא בידהא למהוי לה לזכו לעדות ולראיה כדת משה וישראל. וחותמין שלשה הדיינים זה תחת זה יצחק בר רבי פלוני דיין [וכו'].
